בנם של רינה ויצחק. נולד ביום י"ב בחשוון תשנ"ג (8.11.1992) בעפולה. אח צעיר לעמית ואח בוגר לנויה ועידו התאומים.

ערן גדל בעפולה ובה התחנך – בגני הילדים "רעים" ו"גן האחיות" ובבתי הספר היסודיים "אוהל מאיר" (כיתות א'–ב') ו"גוונים". לאחר מכן למד בתיכון השש-שנתי "אורט בן גוריון".

הוא היה קשור מאוד למשפחתו – הגרעינית והמורחבת, ובילה שעות רבות במחיצתם. במיוחד אהב לבקר אצל משפחתו של אביו במושב ירדנה שליד העיר בית שאן. את שמו השני – שמעון – קיבל על שם סבו האהוב שמעון, אביה של אימו.

בכיתה ה׳ הצטרף לחוג ג׳ודו וגילה את אהבתו לספורט. הוא הרבה להתאמן במשקולות, עם שק אגרוף ובמתח ושיחק כדורגל.

לערן הייתה נפש של אומן, והוא ביטא את עצמו באמצעות ציור ומוזיקה. בכיתה ט' החליט להגשים חלום וללמוד לנגן בגיטרה. הוריו קנו לו את הגיטרה הראשונה שלו, והוא למד לנגן באופן עצמאי דרך סרטונים באתר "יוטיוב" וחוברות.

לקראת גיוסו לצה"ל גמלה בליבו של ערן החלטה לשרת במשמר הגבול (מג"ב). לשם כך הצטרף לתנועת הנוער "אחריי!", ובמסגרתה הכין עצמו מבחינה פיזית ונפשית לשירות הצבאי.

בשנת 2011 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם במשמר הגבול, יחידת חוף. הוא אהב מאוד את השירות הצבאי ואת חבריו ליחידה.

לאחר השחרור מהשירות הסדיר, בשנת 2014, החל לעבוד בביטחון במוסדות חינוכיים. הוא היה אהוב על הילדים והמורים.

בשנת 2015 הכיר את פזית, ושנה לאחר מכן הם נישאו. בשנת 2018 נולד בנם הבכור אפק, ובשנת 2019 נולדה בתם אלה.

בשנת 2017 הגשים ערן חלום והצטרף לשורות משטרת ישראל. בתום קורס השיטור הוצב בתחנת "לב תל אביב" בתל אביב. בתקופה זו התגוררה המשפחה בטבריה, וערן עשה מאמצים רבים כדי להמשיך ולהחזיק במשרה בתל אביב ובה בעת להיות לעזר בגידול ילדיו.

בשנת 2021 ערן עזב את המשטרה, אך שנה לאחר מכן, בסוף אוקטובר 2022, חזר לשורותיה. הוא הוצב בתחנת עפולה, מחוז צפון. תוך כדי שירותו בתחנת עפולה הוקמה יחידת האופנועים, וערן – שהפליא ברכיבה על אופנועים – הצטרף אליה. היה אדם ושוטר מקצועי, מסור ואדיב, ובתפקידיו השונים תרם רבות לביטחון התושבים והאזרחים.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל כל הנמצאים באזור. בבוקר זה החלה מלחמה.

במהלך המלחמה תגברה המשטרה את הכוננות, וערן המשיך לשרת במסירות ובאחריות בתחנת המשטרה בעפולה.

רב-סמל ערן שמעון יהודה נפל בעת שירותו ביום ט' בשבט תשפ"ד (19.1.2024). בן שלושים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בעפולה. הותיר אחריו בן ובת, הורים, שני אחים ואחות.

ספד לו חברו הטוב רוני: "ההספד הזה נכתב ונמחק מלא פעמים אחי כי אולי הכנתי את עצמי להכול בחיים וכמעט לכל רגע קשה, אבל לזה, לזה לא הייתי מוכן. אני לא יודע איך נפרדים כשיש עוד כל כך הרבה להספיק. הכול התחיל בחברות של שני ילדים בני שמונה בכניסה לבלוק, שהתפתחה עם השנים לשני גברים שעושים כמעט הכול ביחד ... היית חבר אמת קרוב ואהוב, תמיד הייתה לנו את היכולת לדבר בכנות מלאה אחד עם השני בלי בושה, פשוט להגיד הכול, להרגיע ולדחוף קדימה, לפעמים כמעט בלי לומר כלום ...

הרגע שבו הודיעו על זה שאתה לא פה כנראה לנצח ייחרט לי בראש ובלב כרגע נוראי, משהו כזה שקשה להכיל וקשה לעכל, רגע של שבירה וחצי תקווה שאולי זאת טעות, אבל לצערי אני פה, סופד לך יחד עם כל האנשים שאוהבים אותך ... אני מבטיח שכולם ידעו, ובמיוחד הילדים שלך, מי היית ואיזה בן אדם טוב עם לב זהב היית, כמה שמחה וטוב הבאת לעולם ועל האהבה שפיזרת לכל אחד בלי לחשוב פעמיים. תנוח אחי, תנוח חבר יקר, תשמור עלינו מלמעלה אני אוהב אותך ומתגעגע".

חברו לקורס שוטרים כתב: ״אם יש משהו שמאפיין את כל התמונות ואת מי שהיה ערן זה שערן לא אהב להתבלט. תמיד עמד מהצד צנוע ושקט ועדיין הצליח להיות אהוב ומשמעותי לכולם".

ביום י' באדר ב' תשפ"ד (20.3.2024) הוכנס ספר תורה בבית הכנסת "תפארת ישראל" בעפולה לעילוי נשמותיהם של ערן ושל סבו וסבתו, שמעון וורדה גואטה.

ערן מונצח באנדרטה לזכר חללי משטרת ישראל במכללת השוטרים בבית שמש, ובאתר גלעד המשטרתי יש אלבום תמונות שלו.

להנצחתו הוקם עמוד באינסטגרם, "remember_eran".